בוז'ולה נובו – יריית הפתיחה לבציר 2022

קצת היסטוריה:

שלושים קילומטר צפונית לליון (Lyon) ודרומית לעיירה מאסון (Macon) שבדרום בורגונדי (Burgundy), שוכן לו אזור בוז'ולה (Beaujolais). זהו אזור קטן יחסית שכל אורכו 54 ק"מ מצפון לדרום ורוחבו שבעה עד תשעה ק"מ ממזרח למערב. במשך רוב ימות השנה הוא שומר על אנונימיות יחסית. ביום החמישי, השלישי בכל נובמבר הוא הופך לסינדרלה של עולם היין העולמי, היום בו משיקים את היין הצעיר Beaujolais Nouveau, שמיוצר בשיטה שהומצאה על ידי יצרן באזור. חגיגות הבוז'ולה מיועדות לחתום את הבציר ולחגוג עם היין הראשון של השנה.

אזור בוז'ולה הפריד את עצמו משאר חלקי בורגוניה עוד ב-1395 כשפיליפ האמיץ, הדוכס של בורגונדי, אסר את גידולו של ענב הגמאיי (Gamay) בכל רחבי הדוכסות שלו. לחקלאים הבורגונים לא הייתה ברירה והם נאלצו לעקור את גפני הגמאיי ולנטוע גפני פינו-נואר (Pinot Noir) במקומו. חבריהם באזור בוז'ולה, שלא סרו למרותו של אותו פיליפ שונא הגמא, המשיכו לגדל את הענב הקליל והבדילו את עצמם עד עצם היום הזה מצפונה של בורגונדי. האזור גם מתאפיין בשיטת גדול שונה משאר אזורי היין של צרפת. למעלה מ-4,000 חקלאים מגדלים את הענבים בחלקות משפחתיות קטנות. היקבים הגדולים קונים מהם את הענבים ומכינים את היין. שיטה זו גורמת לכך שחלק ניכר מתושבי האזור קשורים לתעשיית היין וגם נהנים מפירותיה הכלכליים, זאת להבדיל מאזורים אחרים בהם היקבים הם גם בעלי הקרקע והכרמים.

היה זה ג'ורג' דובף, אולי מלך יינני הבוז'ולה, שבמהלך מבריק של יחסי ציבור ושיווק, הפך את הבוז'ולה נובו למפורסם כל כך. בשנת 1951 הרשו שלטונות צרפת ליינני בוז'ולה למכור את היין הצעיר שלהם לפני ה- 15 בדצמבר, שהוא התאריך הרשמי שבו יוצאים לשוק היינות הצרפתיים. החגיגה היתה גדולה, ותאריך מתן ההחלטה — השלושה עשר בנובמבר — הפך להיות התאריך הקובע. בשנת 1985 שונה התאריך, ונקבע על יום חמישי, השלישי של נובמבר, בכל שנה. התאריך הזה, שנקבע על מנת לאפשר חגיגת חגיגות ארוכות ככל האפשר, נשמר בקנאות. משווקי ויבואני היין בכל רחבי העולם מתחייבים לא לפתוח אפילו בקבוק אחד לפני אותו יום חמישי, וליין עצמו אסור לצאת את צרפת לפני השמונה בנובמבר, כשרק אז הוא עולה ומועמס על מטוסים ומופץ בעשרות המדינות בהן ניתן להשיג אותו.

על הענב:

בשעה שקיימים בעולם מספר זני גאמיי, הרי שהבוז'ולה נובו מיוצר אך ורק מענב הנקרא הגאמיי השחור  - גאמיי נואר - בעל המיץ הבהיר. הענב חובב הגיר והגרניט, הוא בן למשפחת הנוארין, לה

שייכים גם השרדונה והפינו נואר, וככל הנראה הוא הובא לצרפת על ידי הרומאים. ישנם הסבורים שכבר אז הוא שימש להכנתו של מה שנקרא "משקה העבדים", התירוש שניתן לבוצרים ישר אחרי הדריכה, והיין שנשתה מוקדם מאוד — כבר בתום שבועיים מהבציר.

העבדים הבוצרים לא היו היחידים שמיהרו לשתות את היין. אפילו בתחילת המאה ה- 19, רוב היינות לא היו מחזיקים מעמד יותר מאשר שנה, וכך היה יוצא שלקראת הבציר הבא כבר לא היה כל כך מה לשתות בערים הגדולות. סוחרי היין של ליון היו ממהרים ליקבים ולעיתים כבר במהלך ספטמבר היו מעמיסים את חביות היין, שעדיין היה בתסיסה, ולוקחים אותן לעיר הגדולה. מכאן התפתח מנהג שבו היו כבר מחכים בערים ליין הצעיר, וחוגגים, כך או אחרת, את הגעתו.

טכינקת ייצור:

השיטה מקצרת משמעותית את זמן התסיסה (תסיסה קרבונית) ותהליך הייצור של היין, מה שאומר שאלו היינות שיוצאים ראשונים מייד לאחר תום הבציר,

תסיסה קרבונית (השרייה קרבונית- Carbonic maceration)

איך לוקחים ענב הנותן בדר"כ יין טאניני וכבד ומפיקים ממנו יין צעיר ופירותי המוכן לשתייה מיידית? תהליך זה מוכר כתסיסה קרבונית/השרייה קרבונית או לעיתים נקרא תסיסת אשכולות שלמים. בתהליך ייצור יין רגיל הענבים מופרדים מהשזרות ונמעכים והתערובת עוברת תסיסה ע"י שמרים. השמרים לוקחים את הסוכר ובעזרת חמצן יוצרים אלכוהול ופחמן דו חמצני (CO2) נפלט. בתסיסה קרבונית, לא מפרידים את הענבים מהשזרות ומכניסים אשכולות שלמים אל המיכל ומכסים אותם בשכבת CO2 כך שהשמרים לא יוכלו לתסוס בקלות (בעיקר השמרים הטבעיים שעל הענב). במקום זה מתחילה תסיסה בתוך הענב, תסיסה זו היא תהליך אנזימטי המתבצע בתוך הענב ללא נוכחות שמרים. בנוסף, עם הזמן יווצרו חריצים בקליפות, יחדרו שמרים פנימה ותסיסה ע"י שמרים תתבצע גם כן. בתום תהליך התסיסה יסחטו האשכולות כמו שהם (עם השזרות). תסיסה מסוג זה הינה תסיסה מהירה היוצרת יין פחות טאניני (עפיץ), פחות חומצי, קל ופירותי. מסיבה זו בדיוק היין אינו מיועד ויישון לזמן רב.

אז איך זה טועם?

ארבעים אלף בוצרים מגיעים בסוף הקיץ לאזור ובוצרים ביד את ענבי הגמא. מלבד אזור שמפיין (Champagne) אזור בוז'ולה הוא היחיד בצרפת בו מחויבים המגדלים על פי חוק לבצור את הענבים ביד. באזור בוז'ולה מיצרים יינות נוספים, אבל ה'נובו' סביבו מתרחשת כל ההמולה השנתית הזו, אחראי ליותר מ-50 אחוז מן התוצרת שלו.

הבוז'ולה נובו מפורסם לא כל כך בזכות עושר טעמיו או המורכבות הייננית שלו אלא בגלל העובדה שזהו היין הצרפתי הראשון שיוצא לשוק מדי שנה.

מדובר ביין  קליל, פירותי ומאוד מרענן. מומלץ לשתות אותו מקורר - כמו יין לבן.

בקיצור - לא מתוחכם ונועד לשתייה מיידית ולא מחייבת. ניתן כיום למצוא מספר יינות איכותיים מאזור בוז'ולה, שמתאפיינים בטעמי פרי טרי ורענן ורמת אלכוהול לא גבוהה מדי.

יצרנים שונים בעולם אימצו את השיטה לייצור יינות מסוג זה, אך אף אחד מהם לא יכול להשתמש בשם בוז'ולה (שהוא שם מקור ליינות מאזור זה בלבד עם עוד כמה חוקים). האיטלקים לדוגמא בחרו לקרוא ליין הצעיר בשם Vino Novello, ואצלנו בארץ ניתן למצוא מספר יצרנים שנותנים כבוד למסורת הצרפתית.

בצרפת נהגו להשיק את היין בחצות בביסטרו המפורסמים של הערים ליון  ופריז, בדיוק בחצות נפתחו הבקבוקים והשמחה הייתה רבה. 

אצלנו בארץ, ישנם חנויות יין רבות ומסעדות שיוצרות מסיבה סביב העניין ופותחים בחצות את היין.

אז תרשמו לכם  - חמישי השלישי לכל נובמבר כסיבה לצאת, לחגוג ולשתות יין כמים!